גרגרני מידע

הרשויות אוהבות לאסוף מידע, אך אינן אוהבות לשתף אותו, להסביר איך ומדוע הוא נאסף. אפילו כאשר עומד לרשותם מידע זמין, לא נראה שהם יודעים כיצד להשתמש בו.

לא כל מאגר מידע הוא רע. אך שימו לב איך אותו גוף יכול להתנגד למאגר מידע המשרת את האזרח וכמעט באותה נשימה לאפשר מאגר מידע הפוגע באזרח. תמהתני כיצד הייתה מגיבה הממשלה אם הייתי שולח למשרד האוצר חשבונית על כל דיווח מע"מ או מס הכנסה לכיסוי העלויות?

שיתוף בתוך רשויות הממשלה יכול לשרת את הציבור, ולדוגמא סיפור קצר:

אלמוני פנה לעמותה הממומנת על ידי משרד הרווחה לקבלת השתתפות בנסיעות של בנו למרכז יום של העמותה. מסיבות שונות, עלות ההסעה הייתה גבוהה מהסכום בו משתתף משרד הרווחה, ומשרד הרווחה דרש מהעמותה לשאת בעלויות. העמותה התנגדה. כאשר אותו אלמוני הגיע לפגישה בעמותה, הבחינה עובדת העמותה כי על רכבו תו נכה. לאחר חקירה ודרישה עלה כי אותו אלמוני מקבל את הטבות המס ועוד קצבת ניידות מהביטוח הלאומי עבור בנו. הטבות אלו נועדו, בין השאר, לאפשר לאותו אלמוני לנייד את בנו למרכז היום.

שיתוף מידע בין המוסד לביטוח לאומי לבין משרד הרווחה היה מונע את בזבוז הכסף, אך מעלה את סוגית טובת הציבור לעומת טובת היחיד. במקרה הזה ניתן לפתור אותו בצורה קלה יחסית על ידי בקשה של אישור מצד משרד הרווחה כי אין לאלמוני את ההטבות המקבילות מהמוסד לביטוח לאומי. זאת בהנחה אי לא ניתן לרכז הטבות ממין זה תחת קורת גג של מוסד אחד. אין נובע מכך שמשרד הרווחה או המוסד לביטוח לאומי צריכים להחזיק במאגר מידע כולל על המצב הסוציו-אקונומי של כל אזרח במדינה. גם אין סיבה לתת למוסד אחד גישה ישירה למידע של המוסד השני, מספיקה שאילתה שהתשובה עליה היא כן או לא. השאילתה יכולה להיות דיגיטלית או על טופס, ובידיעת האזרח ובסכמתו.

עצם קיום ראמ"ה איננו רע, אך אין כל סיבה שהוא יחזיק נתונים גולמיים. באתר ראמ"ה נאמר:

לצורך מילוי תפקידיה, החוק המוצע מסמיך את ראמ"ה לאסוף מידע מגורמים שונים במערכת החינוך לרבות מעובדי מוסדות חינוך ותלמידים. הצעת החוק קובעת מיהם הגורמים שמהם רשאית הרשות לאסוף מידע, מהם סוגי המידע שניתן לאסוף מכל גורם, ומהן המגבלות ביחס לאיסוף מידע כאמור.

בפרט קובעת הצעת החוק כי הרשות לא תאסוף כל מידע הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם; מידע על מצב כלכלי; דעותיו הפוליטיות; מידע גנטי; מידע ביומטרי; מידע רפואי וכיוצא בזה.

המידע שנדרש למילוי תפקידי ראמ"ה ייאסף בכלי מדידה מקצועיים, כגון: מבחנים, סקרים ושאלונים. חלק מהשאלונים יועבר באורח בלתי מזוהה ואחרים באורח מזוהה. איסוף המידע המזוהה באמצעות שאלונים, ייעשה תוך הפרדה בין הפרטים המזהים לבין שאר המידע.

איסוף המידע והמחקר המלווה אותו נועדו לסייע למקבלי ההחלטות לנהל את המערכת באופן מושכל ומבוסס נתונים). בהתבסס על מידע זה ניתן לאתר פערים בין קבוצות אוכלוסיה שונות וכן לאתר דפוסים שונים במערכת המחייבים מתן מענים ממוקדים, במטרה לקדם את החינוך בישראל.

 כפי שנעשה במחקרים קליניים, ניתן, ורצוי, להפריד בין אוספי המידע למנתחי המידע. החשש שלי הוא שעל ידי הפרדת ראמ"ה ממשרד החינוך, והפקדת איסוף המידע בידי משרד החינוך תווצר מראית עין של הפרדה, וחמור מכך, העדר שקיפות לגבי השימוש של משרד החינוך במידע. זאת בעיקר לאור העובדה כי באתר השיתוף של הממשלה מופיע מידע שונה:

על מנת להשיג יעדים אלה, הצעת החוק תאפשר לראמ"ה לאסוף מידע על תלמידים מגורמים שונים, החל ממידע בסיסי על התלמיד, המשך במידע על עמדות התלמיד לגבי בית הספר ומערכת החינוך וכלה במידע על חפצים שונים בבית התלמיד ומידע לא מזוהה על מקרי אלימות, שימוש באלכוהול וסמים.

על פי הצעת החוק ישמר ויאסף המידע הנאסף משאלוני אקלים ומידע פדגוגי תוך הפרדה בין הפרטים המזהים לבין שאר המידע. כמוכן, כלל המידע ישמר במאגר מידע מאובטח של ראמ"ה, ויועבר לצרכי מחקר תחת קריטריונים מחמירים.

ישנם מצבים בהם הסיכון יכול להיות גדול מהתועלת, זאת בעיקר אם נזכור כי מספיק עובד אחד לגרום לדליפת מידע על אנשים רבים. דליפת האגרון היא רק קצה הקרחון, אך שוב חשוב לי להדגיש כי בעוד שגוף כמו ראמ"ה יכול להיות בעל תועלת, המבנה הנוכחי לוקה בחסר. יתר על כן, לא מצאתי מתי וכיצד יעמדו הפרסומים ומידע אותם ראמ"ה תייצר. בהנתן כי אני מממן את הגוף וכי אני בעל עניין מובהק בתוצאותיו, אין לי עניין כי התוצר של ראמ"ה יהיה לשימוש פנימי בלבד, של מערכת החינוך.

אני ממליץ לכם לעקוב אחר הדיון. עצם קיום אתר שיתוף הוא יוזמה ברוכה.