Reply to comment

התעוררו החכמים שלאחר המעשה, ואמרו "הפרטיות שלכם עומדת ביחס הפוך למידע האישי שתחשפו אודותיכם", ואף הוסיפו כי "למה הדבר דומה? זה כמו להצטרף למושבת נודיסטים ואחר כך להתלונן שכולם יכולים לראות לכם". בכך הצטרפו לרבים וטובים. אולי אני מיושן, אבל אני חושב שהם לא רק טועים, אלא גם מטעים אחרים. די להביט בשינויים בהגדרות הפרטיות לאורך השנים (עם פרוט כאן) להבין למה.

למען ההגינות, עד לאחרונה סברתי כי ניתן להשתמש ב-Facebook שימוש מושכל, הן כרשת חברתית בה אוכל לשמור על קשר עם חברים ומשפחה, והן ככלי עבודה, לתקשר עם לקוחות, ספקים ושותפים. טעיתי. חמור מכך, עודדתי אחרים להצטרף אלי. האמנתי כי מודל ה-Freemium יכול לעבוד - במקרה זה המתשמשים מקבלים שרות תמורת פרסומות ממוקדות. מעבר לכך, Facebook הציע (לכאורה) מערכת תקשורת גמישה יותר ממערכות קיימות (דואר אלקטרוני, מסרים מיידים, בלוגים או קבוצות דיון) אפילו אם נקבל את ההנחה כי Facebook אינו השטן (ואפילו תומכי Facebook מתחילים להיות חשדניים), יש משהו פגום מאוד בניהול ההרשאות שלהם.

יש יתרונות גדולים וערך לשיתוף. אבל יש הבדל גדול בין שיתוף לפרסום. אנחנו (הן כמשתמשים והן Facebook) נופלים למלכודת בה אנחנו נותנים לטכנולוגיה להכתיב את הערכים. Facebook כיום מורידה את הערך של השיתוף - והיא לא בודדה במערכה. אולי צריך לחזור מספר צעדים אחורה, ולבחון מה אנחנו, כמשתמשים באינטרנט רוצים.

את החשבון שלי ב-Facebook סגרתי הן כמשתמש פרטי והן כנותן שרות ומפרסם. ההשלכות של הצעד שלי הן אולי אפסיות, אך מבחינה ערכית זוהי החלטה חשובה לי. מעבר לכך, יש חשיבות ביציאה לבחון אפשרויות נוספות לתקשורת ושיתוף. אין עיני צרה באלו הנשארים, אך אני חושש שהם מחליפים את חוכמת הקהל בבערות ההמון.