security

כללי אצבע למניעת חרדה

האם יש מידה מסויימת של היסטריה ופרנויה במקרה של מעיין דק וצומת ספרים? גם יונתן קלינגר וגם אבנר פינצ'וק חושבים שלא. הם צודקים, אך הדיון, לדעתי מופנה מהר מדי לכוון השימוש בזיהוי ביומטרי ולא לסוגית איסוף המידע וסוגית האמון.

אם נביט במערכות נוכחות, עצם קיומם מצביע על בעית אמון בין עובד למעביד. האם לא די, בכל מקרה של תשלום המבוסס על שעות עבודה להגיש פיסת נייר או גיליון אלקטרוני בסוף היום, השבוע או החודש? למרבית מקומות בעבודה המשתמשים במערכת נוכחות יש גם אפשרות לקלט ידני, עבור עובד שהתחיל או סיים את יום העבודה במקום בו אין גישה לשעון נוכחות או במקרה של תקלה. מקומות העבודה עברו מכרטיסיות נייר לכרטיסים מגנטים משיקולים של נוחיות ויעילות. מרבית מקומות העבודה עברו למערכות ביומטריות מאותם שיקולים, פשוט משום שיש אלמט של חיסכון הנובע מעלות הכרטיסים המגנטיים. שיקול האמון בעובד לא בא לידי ביטוי, שכן, כפי שציינתי קודם עצם קיום שעון הנוכחות מצביע על בעית אמון.

בהנתן כי מערכות זיהוי ביומטריות אינן מושלמות בפני עצמן, הן עדיין פשרה, ולא בהכרח הגרועה ביותר. הבא נבחון מספר חלופות וההשלכות שלהן:

סר וזעף

כתבה של יניב פלדמן הותירה אותי כועס. לא על הכותב, אלא על המצב אותו הוא מתאר:

בשנים האחרונות בהם ביקרתי בתור יועץ בארגונים גדולים וקטנים בארץ, ראיתי איך בכל מקום, אנשי IT מצליחים למצוא דרכים כיצד לעקוף את המדיניות הארגונית ולהריץ תוכנת שיתוף קבצים כאשר הארגון חוסם זאת לכולם, להגדיל לעצמם את תיבת הדואר ולהוריד מגבלות על שליחת קבצים ובמקרה אחד אף הגדיל אחד ממנהלי הרשת להתגאות בכך שהוא הצליח לאתר את קובץ המשכורות של החברה והציג אותו בפני.

הייתי רוצה לומר כי הוא מגזים ואין בידיו נתונים אמיתיים, אך ההסתיגות היחידה שלי הוא מהשימוש בביטוי בכל מקום. אני רק יכול לומר את מה שהטפתי לאלו שעבדתי מולם, לאלו שניהלתי ונוהלתי על ידם.

עבודת ה-IT בעידן הנוכחי היא משרת אמון מהדרגה הגבוהה ביותר. אינני חושב שאגזים אם אציב אותה באותה רמה של פסיכולוג, רופא, עורך דין רואה חשבון או מנחה רוחני. אנשים מניחים בידנו מידע קריטי, ואין הבדל אם מדובר בתזרים המזומנים של חברת ענק או תמונות יום ההולדת של הילדים. ישנם מגנונים היכולים לשמור על מידע גם מפני אנשי IT חטטנים. ישנם אנשי IT שישאירו לעצמם דלת אחורית (לעיתים בידיעת הארגון), על כל צרה שלא תבוא. זהו מנגנון רע. לכל אורך הקריירה שלי הקפדתי על מידור: סירבתי לדעת ססמאות של משתמשים והשתמשתי באותם ערוצי גישה למערכת שדרשתי מאחרים. לא תמיד דרך זו הייתה הנוחה ביותר, משתמש שרצה שיטפלו במערכת שלו בזמן ארוחת הצהריים היה מעדיף לפעמים להשאיר את הסיסמה לצוות הטכני, אך אני תמיד התעקשתי כי גישה למידע של צוות ה-IT יהיה בנוכחות המשתמשים האחראים על המידע.

יש גם שיקול אנוכי. לאנשי IT אין את ההגנה של החוק בכל הנוגע למידע אליו יש להם גישה. לפיכך, כל איש IT ששכל בקודקודו יתרחק ככל האפשר מלגשת למידע שאינו חיוני לתפעול המערכות, לסיוע למשתמש או לפעילות החברה.

האינטרנט זה אמריקה

רוח משונה נושבת בארה"ב. הסנט מסמיך את הנשיא לנתק את האינטרנט וצוות הבטחון הלאומי יוזם מערכת זהות לאומית. דומה כי האמריקנים הם קרתניים לא פחות מאיתנו.

האינטרנט קמה במקורה להתמודד בדיוק עם הסכנה של כשל בנקודה מרכזית. הסכנה בזמן פיתוח האינטרנט הייתה של טילים או מפציצים סובייטים, כעת עליה להתמודד עם ממשלת ארצות הברית. מערכת הזהות הלאומית גם היא חסרת ערך, כאשר לא מעט מהפשיעה הקיברנטית נובעת מתוך הסחר הבין לאומי. האם מהיום נצטרך ויזה רק כדי לקנות ב-eBay?

Open Data, Open Process

Governments love data. Nothing new about this. Data collected for financial reasoning (at the time) is a very helpful tools for today's historians.

Now, however, we don't seem to want to wait 900-2,400 years for this data. This want of open data, can have unwelcome consequences, warn both Danah Boyd and Lawrence Lessig. While both are not opposed to transparency and open data, both quote examples where they feel individuals privacy and freedom might be compromised by exposure, due to bad openness policies. Both also note that the influx of data can be manipulated to provide misleading interpretations of the data.

I think this is an incomplete view of the benefits of open data. The value of open data is not only in the raw data researching tools such as gapminder or Worlfram Alpha, or for storing it in the internet archives for future historians. Access to this data also allows us to question the processes and policies leading to the collection and use of this data.

הזנב הארוך של אבטחת מידע

בכתיבת פוסט קודם, חזרתי לספרו של כריס אנדרסון, חינם, אודות הזנב הארוך, הדן באפשרויות של כלכלת שפע הנובעת מזמינות גבוהה של מוצרים ושרותים נדירים לכאורה. זמינות זו נובעת בעיקר, לדברי אנדרסון, מזמינות של תקשורת (אינטרנט) ומחשבים לחלקים גדולים והולכים של האוכלוסייה.

Syndicate content
Follow Sysnet Consulting on Twitter