education

כללי אצבע למניעת חרדה

האם יש מידה מסויימת של היסטריה ופרנויה במקרה של מעיין דק וצומת ספרים? גם יונתן קלינגר וגם אבנר פינצ'וק חושבים שלא. הם צודקים, אך הדיון, לדעתי מופנה מהר מדי לכוון השימוש בזיהוי ביומטרי ולא לסוגית איסוף המידע וסוגית האמון.

אם נביט במערכות נוכחות, עצם קיומם מצביע על בעית אמון בין עובד למעביד. האם לא די, בכל מקרה של תשלום המבוסס על שעות עבודה להגיש פיסת נייר או גיליון אלקטרוני בסוף היום, השבוע או החודש? למרבית מקומות בעבודה המשתמשים במערכת נוכחות יש גם אפשרות לקלט ידני, עבור עובד שהתחיל או סיים את יום העבודה במקום בו אין גישה לשעון נוכחות או במקרה של תקלה. מקומות העבודה עברו מכרטיסיות נייר לכרטיסים מגנטים משיקולים של נוחיות ויעילות. מרבית מקומות העבודה עברו למערכות ביומטריות מאותם שיקולים, פשוט משום שיש אלמט של חיסכון הנובע מעלות הכרטיסים המגנטיים. שיקול האמון בעובד לא בא לידי ביטוי, שכן, כפי שציינתי קודם עצם קיום שעון הנוכחות מצביע על בעית אמון.

בהנתן כי מערכות זיהוי ביומטריות אינן מושלמות בפני עצמן, הן עדיין פשרה, ולא בהכרח הגרועה ביותר. הבא נבחון מספר חלופות וההשלכות שלהן:

לא מתווכחים עם הצלחה

לאור הצלחת נט המשפט, עם משרד החינוך רוצה.

iחינוך

במזל טוב, משרד התקשורת אישר את יבוא ה-iPad לישראל ומט"ח יכולה להמשיך לקדם את ישום הספרים החדש שלה לסביבה זו.

קשה לבוא בתלונות למט"ח בתמיכתה בסביבות סגורות וקנייניות, שהרי מט"ח איננה מלכ"ר, אלא חל"צ (חברה לתועלת הציבור), ועליה להיות רווחית. הוצאת ספרי לימוד לפלטפורמות פתוחות, או אפילו הוצאתם במבנה דיגיטלי כנראה יקרה מדי, או לא רווחית מספיק. אפילו אתרי האינטרנט של מט"ח לבתי הספר תלויים בדפדפן אחד. הפרויקט של מחשבים ניידים בגני תקווה מדגיש זאת

מט"ח איננה היחידה בתפיסה זו. העדרם של ספרים דיגיטלים (למעט יחידי סגולה), מהשוק הישראלי איננו נובעת מהעדרם של הכלים והיכולות הנחוצות, כמו מהעדר מוטיבציה. לא פחות מטריד היא ההתלהבות מסביבת ה-iPad למערכת החינוך, כאשר חברת אפל עצמה חוסמת ישום שנועד לקדם את החינוך הטכנולוגי, ומנסה לנעול את המפתחים לסביבה זו לכלי הפיתוח שלה בלבד.

Syndicate content