אני רק הערה...

ג'ו וילקוקס וג'ון גרובר התווכחו על הסוגיה של תגובות באתרים בכלל ובבלוגים בפרט. בסיכומו של דבר החליט וילקוקס לנסות לחסום את אתרו לתגובות. הסערה בכוס התה הזאת זכתה גם לכיסוי של מתיו אינגרם באתר של אום מאליק.

תגובות הן נושא רגיש אצל בלוגרים. אין מוסכמות של מה הצורך או הצורה לתגובות. די להביט בעמודי החדשות לראות כמה קל להדרדר ברמת הדיון. כאשר הכותב הוא דעתן ושחצן, כמו ג'ון גרובר, אין כמעט ספק שרמת הלהט תהיה גבוהה. זאת בעיקר שבעוד שאבחנותיו חדות וכתיבתו חריפה, הטעויות שהוא עושה מדי פעם מדהימות לא פחות.

תגובות הן חלק מכלכלת הקישורים. גרובר מעדיף, ככל הנראה את כלכלת התוכן. אך דווקא מתיו אינגרם, המעדיף, לדבריו את הפתיחות לכלכלת הקישורים, אינו הולך עד הסוף. מאמר של אלקס בניק על וירטואליזציה סבל ממספר אי דיוקים שזכו לכיסוי ותגובה באתר של סקוט לאו. היות ושני האתרים מבוססים על WordPress, ניתן היה לצפות כי קישור לאתר של לאו היה מופיע כתגובה למאמר של בניק, דרך מנגנון ה-Pingback, אך לא כך היא. הקישור היחידי הוא דרך תגובה של משתמש אחר, שהכניס את הקישור. התגובה לה הייתי מצפה היא כפי שמופיע כאן.

לא חסרות דרכים להגיב למאמר באינטרנט, אפילו לאלו שאינם מחזיקים בלוג. טוויטר, פייסבוק, באזז הם כלים אפשריים, ובמצבים מסויימים עדיפים, היות ואז השליטה ואחריות על התגובה היא בידי המגיב ולא בידי המפרסם. יתכן ולטווח ארוך ניהול תגובות חיצוני לאתר המפרסם תהיה הדרך המקובלת יותר לנהל תגובות.

אני מאמין בכלכלת הקישורים, לאו דווקא כמחליפה של כלכלת התוכן, אלא כנספחת לה. חלק ניכר מהתוכן הטכנולוגי באינטרנט איננו נחשף ישירות לקהל הרחב. הוא נוצר וניצרך בעיקר על ידי קהל בעל ידע טכני. מרבית הציבור הרחב נחשף לתוכן הזה דרך המדיה הותיקה המנסה לרדד את התכנים, לעיתים עד אבסורד. עד השלב בו כלכלת הקישורים תהיה כלכלת התוכן פתיחות לתגובות הוא כלי רב ערך.