זה לא העלות, זה המחיר

כוונתם של חץ בן חמו ודורון אופק טובה, אך אני חושב שהם אינם מבינים את הלך המחשבה של פקידי הממשלה, או למען הדיוק, את העדרו. את המחשבה עושים הספקים, גופים כמו מט"ח מול מערכת החינוך, החברה לאוטומציה מול הרשויות המקומיות וכן הלאה. לספקים מספר אינטרס לקדם תוכנות קנייניות:

• עיקר עלויות הגיור נופלות על מפתח התכנה
• הספק "גוזר קופון" על עלות הרישוי (יש לזכור כי עלות הרישוי אינה כוללת בהכרח עלות תמיכה ופיתוח, אלא רק את זכות השימוש)
• המפתח תורם חלק ניכר מעלות הפירסום והשתדלנות

העלות של התכנה הקניינית אינה רק בעלות הרישוי, אלא גם בנעילה מול הספק. עלות זאת אינה רק ברכישה, ברישוי ובתמיכה הנלווית, אלא גם בקושי של ההתנתקות ממערכת קיניינית. אם אני מנחש נכונה את הגוף אליו מתיחס דורון אופק במאמרו, הרי שהתהליך רחוק מלהיות חלק ופשוט. לכאורה אין קושי גדול בהחלפת MS-Office על Windows ב-OpenOffice על Linux עבור אותם משתמשים שכתיבת מסמכים היא עיקר עבודתם, שכן לאחר הפרץ והצווחה הראשונים של המשתמשים, מסתבר כי מעבד תמלילים הוא מעבד תמלילים. אך בלא מעט מקרים מעבד התמלילים או הגיליון האלקטרוני מבצע שאילתות או מעדכן מסד נתונים מרכזי, כאן כבר נדרש ניתוח מערכת וכתיבת קוד. זהו קן צרעות חדש, היות וקוד זה הוא בלא מעט מקרים קוד קנייני של הספק, ולא של יצרן התכנה. הספק לא רק שאינו מעוניין למסור את הקוד ללקוח (דהיינו הממשלה, ולמעשה אנחנו), אלא שבלא מעט מקרים אינו מעוניין בהשקעה של עידכונו.

מכאן שלא רק שהממשלה צריכה להיות מעוניינת בקוד פתוח כחלופה, היא גם צריכה להיות מעוניינת בקוד פתוח כתפיסה. לא רק לניהול הקוד בו היא משתמשת להפעלת המערכות, אלא גם לניהול יעיל מידע ותהליכים. הרווחים אינם רק בעלות הכספית המיידית אלא גם בשמירת יותר כסף בתוך הכלכלה הישראלית, במקום להוציאו לטובת חברות תוכנה זרות. יתר על כן, מערכות קוד פתוח נוטות להיות יותר מודולריות, ומכאן שניתן יהיה לנצל מאגר נרחב יותר של ספקים קטנים לטובת פרויקטים קטנים ונקודתיים במקום להתמקד בחוזים רק מול ספקים גדולים.

מה נחוץ על מנת להגיע למצב עניינים שכזה? חינוך ושתדלנות.

• חינוך: תפיסה של מערכות המידע כחלק מהותי מניהול עדיין לא קימת אצל חלק ניכר מהפוליטיקאים. הדבר בולט בעיקר ברשויות המקומיות.
• שתדלנות: וכאן המכשול המרכזי. לתפיסת הקוד הפתוח אין שתדלנים. רק מעטים (ודורון אופק הוא אחד מהם) פועלים בתחום, ואין מאחוריהם את המנגנון המשומן של חברות התכנה הקנייניות. ראו למשל את פרויקט מחשב לכל ילד שאחד המובילים בו הוא אריה סקופ.

לא בכדי יקבלו חברי הכנסת מכשירי iPhone ולא N900 או Nexus.