הזנב הארוך של אבטחת מידע

בכתיבת פוסט קודם, חזרתי לספרו של כריס אנדרסון, חינם, אודות הזנב הארוך, הדן באפשרויות של כלכלת שפע הנובעת מזמינות גבוהה של מוצרים ושרותים נדירים לכאורה. זמינות זו נובעת בעיקר, לדברי אנדרסון, מזמינות של תקשורת (אינטרנט) ומחשבים לחלקים גדולים והולכים של האוכלוסייה. אחת הדוגמאות אותן אנדרסון מביא היא וויקיפדיה, וההשוואה בינה לבין האנציקלופדיה בריטניקה. השוואה זו היא בכמות הערכים ובאיכותם. אנדרסון מייחס את הסיבה להבדלים בעלות וצורת התפעול של וויקיפדיה. תפעול וויקיפדיה, כמובן איננו בחינם, אך הגישה היא בחינם, והעריכה היא פתוחה (יחסית) לכולם.

במקביל, הופיעו הפוסטים של עירא ושל יהונתן, הנוגעים בהסתמכות יתר על טכנולוגיה לצורך בטחון. התוצאות האומללות של אמונה כזאת ידועות עוד משנת 1988. 290 אנשים שילמו בחייהם על שגיאה זו.

את הקישור אני עושה בגלל חוק המספרים הגדולים. כריס אנדרסון טוען כי בני אדם אינם בנויים לקבל את צורת המחשבה הזאת ואנו שמחים לקבל כל מערכת שתתן לנו דפוס מוכן מראש, ולעזאזל הסטיות שבצדדים. מערכות אלו עושות לנו סדר בעולם. זאת הסיבה להתלהבות של הפוליטיקאים ממערכות הסינון של האינטרנט, סורקים ביומטריים וגלאי שקר. זה מה שנקרא "תאטרון הביטחון". הבעיה איננה בטכנולוגיה, כמובן, אלא בצורת המחשבה. גם מנגנונים שאינם מבוססי מחשב, אלא גם אלו המופעלים על ידי אנשים כושלים באותה צורה.

אנדרסון עצמו לא רואה בכך דבר רע בהכרח, זאת היות ולוויקיפדיה יש מנגנון של תיקון עצמי (יש מי שיסתייג מקביעה זה). עם זאת אנדרסון טוען כי בעוד וויקיפדיה יכולה להיות המקור הראשון לחיפוש מידע, אסור לה להיות המקום האחרון. לטובת אלו עם רקע בהיסטוריה, מקור ראשוני לעומת מקור משני. אנדרסון גם מתייחס לזנב הארוך של המלחמה, וכיצד ארגונים כמו אל קאידה יודעים לנצל את הסירבול והקשיחות של המערב על מנת לשבש את אותו אורח עליו שואף המערב לשמור. התוצאה היא שאורח החיים הדמוקרטי נשחק תחת הדגל של שימור עצמו.