האינטרנט התעייף והצינור התכופף

לרובנו, אין הפתעה בפרסום של Ynet על ביצועי האינטרנט - אם כי הכותרת של המאמר אצל יונתן קלינגר, מדוייקת יותר (לדו"ח המפורט של קלינגר, באנגלית). ממשלת ישראל מודעת לבעיה, וממהרת לפתור אותה במקבילה של חוט משיכה ושני גביעי יוגורט. אותה ממשלה שדאגה לאחד את מספרי הטלפון הסלולרים, ולאחר שכולנו סיימנו לשלם על נייר מכתבים, כרטיסי ביקור, חשבוניות, עדכון ספרי הטלפונים ואתרי האינטרנט שלנו, דאגה לניוד מספרים....

שנו מרן גשש: אם הטיפשות הייתה מחלה כואבת, אתם כל החיים הייתם בגבס.

מדוע ספקי האינטרנט חוסמים או מגבילים סוגי תקשורת מסויימים? כלכלת חוסר. למד נאוטילוס יש ערוץ של 3.84Tb/s. להבדיל מצומת האינטרנט הישראלית, מד נאוטילוס לא מציגה עלויות או עומסים. זו זכותה (ומן הסתם חובתה מול צרכניה, ספקי האינטרנט הישראלים). העלויות, מן הסתם, אינן זעומות. ספקי האינטרנט בוחרים לגלגל את האחריות אל הלקוחות, תוך גילגול עיניים צדקני כי מתן שרות רוחב פס מלא יגדיל את העלויות של הלקוח.

אבל כאן ספקי האינטרנט מפגינים צביעות. הרי היו יכולים, ליצר מדרג מחירים תוך מתן אפשרות ללקוח לבחור את המסלול המתאים לו ביותר. המדרג היה יכול להביא לידי ביטוי קצבי תקשורת תוך ארציים וחוץ ארציים. ספקיות הסלולר עושות זאת בפועל כאשר הן מתמחרות את התקשרות במסגרת הרשתות הפנימיות שלהן בצורה שונה מהתקשורת לאינטרנט. הן אמנם עושות זאת בצורה מטופשת מבחינה שיווקית, אך נכונה כלכלית.

ספקיות האינטרנט עוד לא מצאו את המודל להמלט ממלכודת הצינורות הטיפשים. העלויות הגבוהות של איכסון תוכן בארץ, כמו גם הבירוקרטיה של ניהול שמות מתחם בארץ, דוחף את התוכן לחו"ל. ספקיות האינטרנט נלחמות בספקיות VoIP, במקום לאמץ אותן (מן הסתם בכדי לשמור על קשרים טובים עם ספקית הטלפוניה) ונלחמות במדיה (מן הסתם כדי לשמור על יחסים טובים עם ספקית הכבלים).

לכאורה, העדר התלות בין ספקית התשתית לספקית האינטרנט היה אמור למנוע את הקונפליקט הקיים בארה"ב ולשמר את ניטרליות הרשת. העדר השקיפות של ספקיות האינטרנט מעורר את החשד שאין זה כך.