כוונתם של חץ בן חמו ודורון אופק טובה, אך אני חושב שהם אינם מבינים את הלך המחשבה של פקידי הממשלה, או למען הדיוק, את העדרו. את המחשבה עושים הספקים, גופים כמו מט"ח מול מערכת החינוך, החברה לאוטומציה מול הרשויות המקומיות וכן הלאה. לספקים מספר אינטרס לקדם תוכנות קנייניות:
- עיקר עלויות הגיור נופלות על מפתח התכנה
- הספק "גוזר קופון" על עלות הרישוי (יש לזכור כי עלות הרישוי אינה כוללת בהכרח עלות תמיכה ופיתוח, אלא רק את זכות השימוש)
- המפתח תורם חלק ניכר מעלות הפירסום והשתדלנות
העלות של התכנה הקניינית אינה רק בעלות הרישוי, אלא גם בנעילה מול הספק. עלות זאת אינה רק ברכישה, ברישוי ובתמיכה הנלווית, אלא גם בקושי של ההתנתקות ממערכת קיניינית. אם אני מנחש נכונה את הגוף אליו מתיחס דורון אופק במאמרו, הרי שהתהליך רחוק מלהיות חלק ופשוט. לכאורה אין קושי גדול בהחלפת MS-Office על Windows ב-OpenOffice על Linux עבור אותם משתמשים שכתיבת מסמכים היא עיקר עבודתם, שכן לאחר הפרץ והצווחה הראשונים של המשתמשים, מסתבר כי מעבד תמלילים הוא מעבד תמלילים. אך בלא מעט מקרים מעבד התמלילים או הגיליון האלקטרוני מבצע שאילתות או מעדכן מסד נתונים מרכזי, כאן כבר נדרש ניתוח מערכת וכתיבת קוד. זהו קן צרעות חדש, היות וקוד זה הוא בלא מעט מקרים קוד קנייני של הספק, ולא של יצרן התכנה. הספק לא רק שאינו מעוניין למסור את הקוד ללקוח (דהיינו הממשלה, ולמעשה אנחנו), אלא שבלא מעט מקרים אינו מעוניין בהשקעה של עידכונו.