Blogs

Social Buzz Kill

Leo Laporte is annoyed by some Buzz glitz, and has gone back to good old blogging. The made me think of the difference between social networks and content creation. In a nutshell, social network and content management can be viewed as separate tools. Most of the tweets, buzzes or LinkedIn updates of any long term value I see are actually links to posts. This means that social networks are transport tools for the actual goods, not unlike public transport. You can use it to move around, but you do not want to limit yourself to one type of transport 1 or one carrier2.

John C. Dvorak, noted that cloud based service (of which all social network services are) are fickle. Other note that it is simply misused3. The case put forward by Efrat is that recruiters don't leverage social network with other HR tools, but simply use it to flush out information, and do not continue the discourse, either on or off the social network of choice.

  1. 1. ship, train, plane or taxi
  2. 2. Although they would love to keep you, which is why we have frequent fliers and transit cards.
  3. 3. Thanks to Efrat Aggasi

Can we demystify the fog around the cloud?

And while we are doing bad puns, should we look at cloud vaporware?

While GigaOm's Jonathan Boutelle tries to make sense of how cloud computing impacts start-ups cash flow, Google's Vijay Gill questions it1. This may not be as surprising as it seems, considering Google's huge infrastructure. In essence, Gill is telling us it does not make sense to try and build a google on Amazon EC2.

But cloud computing is not as simple as doing the math. The opponents of cloud computing will claim that it's also about depending on the availability and usability of platforms for which you have little or no control, in software and hardware. However, this is true of local computing resources as it is for those on the cloud. This is because no matter how you spin IT2, those are complex systems of hardware, software, business practices, processes and infrastructure.

  1. 1. Via The Register
  2. 2. Ha! more puns!

Charging into the landmines

As was only to be expected, Jon Stewart quickly points out the absurdity of the Google and Verizon proposal for the schminternet1:

  1. 1. Jeff Jarvis is actually less offensive in his critique then others.

גרגרני מידע

הרשויות אוהבות לאסוף מידע, אך אינן אוהבות לשתף אותו, להסביר איך ומדוע הוא נאסף. אפילו כאשר עומד לרשותם מידע זמין, לא נראה שהם יודעים כיצד להשתמש בו.

לא כל מאגר מידע הוא רע. אך שימו לב איך אותו גוף יכול להתנגד למאגר מידע המשרת את האזרח וכמעט באותה נשימה לאפשר מאגר מידע הפוגע באזרח. תמהתני כיצד הייתה מגיבה הממשלה אם הייתי שולח למשרד האוצר חשבונית על כל דיווח מע"מ או מס הכנסה לכיסוי העלויות?

שיתוף בתוך רשויות הממשלה יכול לשרת את הציבור, ולדוגמא סיפור קצר:

אלמוני פנה לעמותה הממומנת על ידי משרד הרווחה לקבלת השתתפות בנסיעות של בנו למרכז יום של העמותה. מסיבות שונות, עלות ההסעה הייתה גבוהה מהסכום בו משתתף משרד הרווחה, ומשרד הרווחה דרש מהעמותה לשאת בעלויות. העמותה התנגדה. כאשר אותו אלמוני הגיע לפגישה בעמותה, הבחינה עובדת העמותה כי על רכבו תו נכה. לאחר חקירה ודרישה עלה כי אותו אלמוני מקבל את הטבות המס ועוד קצבת ניידות מהביטוח הלאומי עבור בנו. הטבות אלו נועדו, בין השאר, לאפשר לאותו אלמוני לנייד את בנו למרכז היום.

כללי אצבע למניעת חרדה

האם יש מידה מסויימת של היסטריה ופרנויה במקרה של מעיין דק וצומת ספרים? גם יונתן קלינגר וגם אבנר פינצ'וק חושבים שלא. הם צודקים, אך הדיון, לדעתי מופנה מהר מדי לכוון השימוש בזיהוי ביומטרי ולא לסוגית איסוף המידע וסוגית האמון.

אם נביט במערכות נוכחות, עצם קיומם מצביע על בעית אמון בין עובד למעביד. האם לא די, בכל מקרה של תשלום המבוסס על שעות עבודה להגיש פיסת נייר או גיליון אלקטרוני בסוף היום, השבוע או החודש? למרבית מקומות בעבודה המשתמשים במערכת נוכחות יש גם אפשרות לקלט ידני, עבור עובד שהתחיל או סיים את יום העבודה במקום בו אין גישה לשעון נוכחות או במקרה של תקלה. מקומות העבודה עברו מכרטיסיות נייר לכרטיסים מגנטים משיקולים של נוחיות ויעילות. מרבית מקומות העבודה עברו למערכות ביומטריות מאותם שיקולים, פשוט משום שיש אלמט של חיסכון הנובע מעלות הכרטיסים המגנטיים. שיקול האמון בעובד לא בא לידי ביטוי, שכן, כפי שציינתי קודם עצם קיום שעון הנוכחות מצביע על בעית אמון.

בהנתן כי מערכות זיהוי ביומטריות אינן מושלמות בפני עצמן, הן עדיין פשרה, ולא בהכרח הגרועה ביותר. הבא נבחון מספר חלופות וההשלכות שלהן:

סר וזעף

כתבה של יניב פלדמן הותירה אותי כועס. לא על הכותב, אלא על המצב אותו הוא מתאר:

בשנים האחרונות בהם ביקרתי בתור יועץ בארגונים גדולים וקטנים בארץ, ראיתי איך בכל מקום, אנשי IT מצליחים למצוא דרכים כיצד לעקוף את המדיניות הארגונית ולהריץ תוכנת שיתוף קבצים כאשר הארגון חוסם זאת לכולם, להגדיל לעצמם את תיבת הדואר ולהוריד מגבלות על שליחת קבצים ובמקרה אחד אף הגדיל אחד ממנהלי הרשת להתגאות בכך שהוא הצליח לאתר את קובץ המשכורות של החברה והציג אותו בפני.

הייתי רוצה לומר כי הוא מגזים ואין בידיו נתונים אמיתיים, אך ההסתיגות היחידה שלי הוא מהשימוש בביטוי בכל מקום. אני רק יכול לומר את מה שהטפתי לאלו שעבדתי מולם, לאלו שניהלתי ונוהלתי על ידם.

עבודת ה-IT בעידן הנוכחי היא משרת אמון מהדרגה הגבוהה ביותר. אינני חושב שאגזים אם אציב אותה באותה רמה של פסיכולוג, רופא, עורך דין רואה חשבון או מנחה רוחני. אנשים מניחים בידנו מידע קריטי, ואין הבדל אם מדובר בתזרים המזומנים של חברת ענק או תמונות יום ההולדת של הילדים. ישנם מגנונים היכולים לשמור על מידע גם מפני אנשי IT חטטנים. ישנם אנשי IT שישאירו לעצמם דלת אחורית (לעיתים בידיעת הארגון), על כל צרה שלא תבוא. זהו מנגנון רע. לכל אורך הקריירה שלי הקפדתי על מידור: סירבתי לדעת ססמאות של משתמשים והשתמשתי באותם ערוצי גישה למערכת שדרשתי מאחרים. לא תמיד דרך זו הייתה הנוחה ביותר, משתמש שרצה שיטפלו במערכת שלו בזמן ארוחת הצהריים היה מעדיף לפעמים להשאיר את הסיסמה לצוות הטכני, אך אני תמיד התעקשתי כי גישה למידע של צוות ה-IT יהיה בנוכחות המשתמשים האחראים על המידע.

יש גם שיקול אנוכי. לאנשי IT אין את ההגנה של החוק בכל הנוגע למידע אליו יש להם גישה. לפיכך, כל איש IT ששכל בקודקודו יתרחק ככל האפשר מלגשת למידע שאינו חיוני לתפעול המערכות, לסיוע למשתמש או לפעילות החברה.

רגע לפני שאתם אוכלים אותה, לרציניים בלבד.

צודק ארז וולף, יש לנו בעיה רצינית. הבעיה היא לא דווקא באיסוף של כ-70,000 שמות משתמשים וסיסמאות מאתרים ישראלים, אלא בקלות הדעת בה התיחסו בעלי האתרים לארוע. שני אתרים, דיזיינר ולוסיד, מאפשרים לבדוק האם הדואר האלקטרוני שלכם ברשימה שבידי הטורקים הצעירים. למרבית הצער, מנגנונים אלו אינם מאפשרים בדיקה היכן שימשו כתובות אלו, אך לפי פרסום נוסף של ארז וולף, האתרים העיקריים הם פיצה האט והומלס.

שימו לב לנקודות הבאות:

  • אם נכנסתם לאתר פיצה האט לאחר שעות הפעילות הסניף שלכם, לא תוכלו לשנות את הסיסמה, או כל פרט אחר.
  • המידע באתר אולי איננו כולל את מספר כרטיס האשראי שלכם, אך כן כולל את מספר הטלפון הסלולרי שלכם, המשמש אמצעי זיהוי ללא מעט אתרים אחרים
  • אין אפשרות למחוק את חשבון המשתמש

מה כן ניתן לעשות? ניתן לשנות את פרטי המשתמש (כולל דוא"ל ומספר סלולרי, בזמן שעות הפעילות של הסניף), לנתונים פיקטיבים ובכך להפוך את החשבון לבלתי שמיש, ובעתיד לפנות לרשתות מתחרות. אינני קורא לחרם צרכני, שהרי במקומותנו לחרם צרכני תוחלת חיים של מדוזה במדבר סהרה. הסבירות של פעילות משפטים נגד האתרים נמוכה, מכאן שההגנה על פרטי המשתמש נותרת בידי המשתמש. כללי האצבע הם:

Rethinking the box

Two excellent articles in All About Symbian:

To this, let me add my two cents worth.

I like my N900 for what seems like the wrong reasons:

  • Resistive screen. Possibly because of the I am a Palm veteran, I find I like having a stylus handy, mainly for sketching, but also allowing for higher density applications or checklists.
  • Hardware keyboard. Maybe Fat fingers; maybe a history with Psion and the E61; maybe the need to actually see whats on screen without the virtual keyboard hogging all the space.

Apple and Android developers would benefit from those articles. Nokia should pay more attention to them as well. If I understand it correctly, Nokia would benefit from having both MeeGo and Symbian with distinctive hardware and interface.

האינטרנט זה אמריקה

רוח משונה נושבת בארה"ב. הסנט מסמיך את הנשיא לנתק את האינטרנט וצוות הבטחון הלאומי יוזם מערכת זהות לאומית. דומה כי האמריקנים הם קרתניים לא פחות מאיתנו.

האינטרנט קמה במקורה להתמודד בדיוק עם הסכנה של כשל בנקודה מרכזית. הסכנה בזמן פיתוח האינטרנט הייתה של טילים או מפציצים סובייטים, כעת עליה להתמודד עם ממשלת ארצות הברית. מערכת הזהות הלאומית גם היא חסרת ערך, כאשר לא מעט מהפשיעה הקיברנטית נובעת מתוך הסחר הבין לאומי. האם מהיום נצטרך ויזה רק כדי לקנות ב-eBay?

Whither Nokia

Anssi Vnajo, Nokia's new head of Nokia Mobile Solution issued a battle cry. As seems to be usual with Nokia, it's a rather confusing one. Is Nokia going the Symbian or the MeeGo path? My take, is that it's going both ways. Symbian for the smartphone, MeeGo for the mobile computing. The confusion is that both platforms might actually be the same hardware. This leave both Symbian and MeeGo (and Meamo) advocates unhappy.

The closing of Symbian-Guru and World of Nokia blogs, as well as Randel Arnold's open letter to Ansii Vnajo, echo this sentiment. Nitish Kumar and Richard Bloor try to provide some perspective for a developer and end user point of view, respectively.

Syndicate content
Follow Sysnet Consulting on Twitter